ישנו מדרש יהודי שאומר: "אדם נולד כאשר העולם לא יכול להמשיך להתקיים בלעדיו אפילו עוד רגע אחד."

אלא שלמרות שהעולם זקוק לאדם, לא כך הוא מתייחס אליו: "אל תבכה, אל תיגע, תהיה מנומס, תהיה נחמד, תתחשב, קבל מרות, אל תכעס, חלוק עם אחרים, עזור לזולת, היה מאופק, אל תרצה את מה שאסור, נהג בהיגיון, היה כמו כולם, אל תנדנד, תסתדר לבד, אל תבלוט, אל תיכשל, תהיה מעניין, תהיה רציני, תתגבר, תסתגל..." (דן לסרי)

שלל ההנחיות אט אט מלמד את האדם, שאין לו עצמו מקום בעולם. הוא לא שייך. מוסיף דן לסרי, "הילד יכול להתעלם מהדרישות (הרי כך תובעת נפשו), אבל הוא רוצה לשתף פעולה ולהיות ילד טוב - וזה אסונו. כך הוא מפנים ולובש את החליפה כולה עד שאינו מרגיש עוד שהיא רק חליפה. מתוכה הוא מדדה כנכה וזו נעשית להליכת חייו."